<h1>חוקות הדיינים סימנים ש"נ—שנ"א</h1>
<h2>דף פ:</h2>
לא יאמר אדם לאשתו או ליבמתו הרי כתובתיך מונחת לך על השולחן כלומר צריך שלא ייחד לה מעות ביד השולחני כדי שתגבה ממנו כתובתה, וי"מ שלא ייחד לה לכתובתה כלי כסף וכלי זהב וישתמשו בהם על השולחן וזה ודאי אינו אלא עצה טובה משום דשמא יאבדו אותם הנכסים שייחד לכתובתה והבעל ימכור כל נכסיו ולא יהי' לה ממה שתגבה כתובתה שהרי הלקוחות יאמרו לה כבר ייחד לך בעליך כלים שתגבה משם כתובתיך ואין לך עלינו כלום ולפיכך תהי' לה איבה עם היבם או עם הבעל משום דאינה סומכת דעתה על אותן נכסים כיון שייחד לה כלים או מעות לכתובתה אלא צריך שיכתוב לה כתובה כל נכסי יהיו אחראין לכתובתה. יבם שיבם את אשתו (צ"ל את יבמתו) ואח"ך גרשה אעפ"י שאמרנו למעלה דכל הנכסים אחראין הם לכתובתה מ"מ אין לה מאותם הנכסים אלא שיעור כתובה ואם החזירה ונשאה הרי היא (בכל הנכסים) [ככל הנשים] ואעפ"י שכתב לה כתובה יכול למכור בכל הנכסים חוץ משיעור כתובתה משום דכיון שהחזירה אינה יבמה אלא הרי היא (ככל הנכסים) [ככל הנשים] שהבעלים שלהם יכולין למכור בכל הנכסים חוץ מכתובתה ואעפ"י ששיעבד לה בכתובתה כל הנכסים.
